<h1>תוספות טוך — קידושין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[קידושין י"ז ע"ב] דברה תורה בלשון בני אדם. ני' דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם אלא במקום שנראה לחכמים כמו הכא דכתיב אשר ברכך, וכגון העבט תעביטנו דכתיב די מחסורו (כתובות ס"ז ע"ב) אבל בעלמא לא אמרינן הכי דהא ר' שמעון לא דריש העבט תעביטנו בכתובות ובאלו מציאות (ב"מ ל"א ע"ב) [אית ליה] הקם תקים והשב תשיבנו ואם גאול יגאל בפרקין (כ' ע"ב) והא דאמרינן בפרק ואלו הן הגולין (מכות י"ב ע"א) מסתברא כמאן דאמר (לא אמרינן) דברה תורה בלשון בני אדם שלא יהא סופו חמור מתחילתו לא להוכיח על כל המקומות בא אלא התם דוקא.
<h2>דף ו:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] דרב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינה גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות. ואפי' מדרבנן כדמוכח בפ' מי שמת (ב"ב קנ"ז ע"ב) בשמעתא דאיקני קנה והוריש.
[קידושין י"ג ע"ב] ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו גובה בין מן היורשים וכו'. היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אינו גובה אלא מן היורשין אבל לא מן הלקוחות כדמוכח בפ' גט פשוט (ב"ב קע"ה ע"ב).
[קידושין י"ג ע"ב] גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא וכו'. תימה דרב פפא גופיה קאמר בגט פשו' (ב"ב קע"ו ע"א) גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לוין ואומר ר"ת [ס' הישר סי' ס"ח] דהוי כמו איכא דאמ' וכהנה רבות בגמ'. והרי"ף פי' דהא דקאמר התם משום שלא תנעול דלת בפני לוין העמידו חכמים אדאורייתא ולא רצו לתקן שלא תגבה מן היורשין להשוות ללקוחות. גיליון. ור"ח פי' בגט פשוט (ב"ב קע"ו ע"א תוד"ה גובה) דרב פפא קאי הכא אמלוה הכתובה בתורה דככתובה בשטר דמי ולא משמע כן בפ' יש בכור (בכורות מ"ח ע"ב) בפלוגת' דר' מאיר ור' יהודה. גי' גי'.
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה על פה גובה מן היורשין. כגון שהודה בשעת מיתה אי נמי כגון דשמתוהו ומית בשמתיה כדאמ' במי שמת (ב"ב קע"ד ע"ב) ובשום היתומים (ערכין כ"ג ע"א) דאי לאו הכי טענינן להו כל מצי למטען אבוהון.
<h2>דף ז.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה הכתובה בתורה. קרבנות ופדיון הבן וערכים ונזקין קורא מלוה הכתובה בתורה שלא הייתי יודע ענייני נתינות ממון הללו אם לא שחייבה תורה בפי', אבל מלוה אע"ג דכתיב (דברים כ"ד י"א) והאיש אשר אתה נושה בו, לא חשיבא כתובה בתורה.
[קידושין י' ע"א] עד שיהיו שניהם שוין. פי' בקו' שניהם שוין בני עונשין וגדול שבא על הקטנה פטור ולפי זה מתני' דנדה (מ"ד ע"ב) דאייתי בסמוך דבת ג' ויום אחד מומתים על ידה מתוקמא כר' (נתן) [יונתן] והא דאמרי' בפ' ארבע מיתות (סנהדרין ס"ו ע"ב) בעי מיניה ר' יעקב בר אבא מרב בא על קטנה מאורשה לר' מאיר דאמ' נערה ולא קטנה מהו לגמרי ממעט לה או מסקילה ממעט לה א"ל חייב והא כתיב ומתו גם שניהם (דברים כ"ב) שתיק רב. הא דלא פריך לרבנן מומתו גם שניהם היינו משום דלרבנן כיון דחייב הכתוב בהדיא בארוסה בא על הקטנה כדדרשינן באלו נערות (כתובות מ' ע"ב) נאמר כאן נערה הא כל מקום שנא' נער(ה) אפי' קטנה במשמע אין סברא לדרוש גם שניהם עד שיהיו שניהם שוין אפי' בנשואה אלא דרשינן לה במעשה חדודין כדמוקי לה לר' יונתן בפ"ד מיתות (ס"ו ע"ב) אבל אליבא דר' מאיר פריך שפיר דאיכא למדרש הכי מלמדרש אחריתי הואיל ולא מצינו בשום מקום סברא זו מקולקלת ובהכי לא ק' לי נמי אמתני' דנדה ואתי מתני' דנדה כרבנן. ור"ת מפרש דלא קאמר שיהו שוין בני עונשים אלא כלומר שיהו שוים שניהם במיתה אחת. ולר' מאיר אם היה הבועל מאורסה קטנה בחנק אין שוה במיתה אחת דאם היתה נערה היא בסקילה והשתא לא שייך למבעי לרבנן כל עקר ומתני' דנדה ככ"ע ואפי' דלר' יוסי קטנה מאורסה פטורה ומתני' קתני כל העריות שבתורה מומתין ע"י ודייק בפ"ד מיתות (סנהדרין נ"ה ע"ב) בשמעתין דתקלה וקלון דכל עריות משמע אפי' בהמה אנתקדשה בביאה קאי שהי(ה)[א] בעולה. וא"ת בת כהן דאמ' (סנהדרין נ"א ע"א) היא בשרפה ואין בועלה בשרפה אלא בחנק יפטר הבועל לגמרי מומתו גם שניהם כיון דממעט היא בשרפה היא ולא בועלה וי"ל דליכא לפוטרו לגמרי ממיתה דדרשינן (סנהדרין צ' ע"א) גבי זוממין שהם בחנק כמותו כדכתיב לעשות לאחיו ודרשינן ולא לאחותו ועי"ל דלא דמי דהתם היא חייבת אבל קטנה פטורה לגמרי.
<h2>דף כב.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] מלוה על פה גובה מן היורשין. כגון שהודה בשעת מיתה אי נמי כגון דשמתוהו ומית בשמתיה כדאמ' במי שמת (ב"ב קע"ד ע"ב) ובשום היתומים (ערכין כ"ב ע"א) דאי לאו הכי טענינן להו כל מצי למטען אבוהון.
<h2>דף כד.</h2>
[קידושין י"ב ע"א] חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. דרבנן בעלמא הוא דהוו קדושי ספק שלא יבא להקל במידי דאורייתא דאין להקדיש אלא מקומו ושעתו (ערכין כ"ד ע"א).
<h2>דף כה.</h2>
[קידושין ס"א ע"א] אי הכי אפי' פחות מכאן נמי. לשון אי הכי תימה דמשמע דמשום דאוקמ' בבקעים מלאים מים פריך, הא מסלעים איכא למיפר' שאין ראויים לזריעה דהשתא נמי פריך מינייהו מדמשני שדרי דארעא מקרו. וי"ל דמעקרא ס"ד דאפי' אין ראויים לזריעה חשוב הכל שדה אחד כשהן פחות מכאן וכשהן גבוהים או עמוקים עשרה חשובים בפני עצמן אבל השתא דקאמ' דבעי' ראוי לזריעה ובענין אחר לא קדיש לפי זרע חומר אפי' פחות מכאן נמי כיון דאין ראויים לזריעה, א"נ מעקרא ס"ד דסלעים נמי ראויים לזריעה שיש עליהם עפר ולבסוף מסיק דסתם סלעים אינם ראויים לזריעה.
<h2>דף כה:</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] חדא דיבם לא אקרי אחר. פי' לענין יבום כיון שנשאה להקים שם זרע לאחיו אבל גבי שדה אחוזה (לקמן י"ז ע"ב) דכתיב או מכר את השדה לאיש אחר הוי אחיו בכלל ובכתובות פ' האשה (פ"א ע"א) כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אמ' נמי דיבם כאחר דמי. [גי']. דהתם קאי אש[א]ר בני אדם וגם א[יבם] אבל הכא דקאמר ואימא מאן אחר יבם משני שפיר דיבם לא איקרי אחר ע"כ לא קאי איבם לחודיה, גי'.
[קידושין י"ז ע"ב] שכן קם תחת אביו ליעוד ולשדה אחוזה. ובריש אין מקדי' (ערכין כ"ה ע"ב) גבי שדה אחוזה קאמר שכן קם תחת אביו ליעוד ולעבד עברי. והא דלא חשיב הכא והתם לנחלה משום דלא חשיב אלא הנהו דליתנהו באח כלל אבל נחלה איתה באח שלא במקום בן ובת.
[קידושין י"ז ע"ב] (לעולם) עבד עברי עובד את הבן ולא את הבת. וא"ת בפ' יש נוחלין (ב"ב ק"ט ע"א) אומ' מדלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו ולכך יש לנו לומר שלא בא הכתוב להקדים אח לבת. וא"כ מהאי טעמא תחשב (מאם) [מאח] לענין עבד עברי ויעבוד את הבן ואת הבת מדלענין יבום כי הדדי נינהו. וי"ל משום דדרשינן ועבדך ולא לאחר כל שהוא אחר במקום בן, ובת לגבי בן כאחר דמיא, לענין נחלה שהבן קודם לבת דכי האי גוונא אמרינן פרק אין מקדישין (ערכין כ"ה ע"ב) [כיון] דלגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא, לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא.
<h2>דף כז.</h2>
[קידושין ב' ע"א] האשה נקנית בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה. בפ' הזהב (ב"מ מ"ה ע"א) גבי ה' פרוטות הן תנן והאשה מתקדשת בשוה פרוטה ולא קתני בפרוטה משום דהכא אתא לפרושי הא דתני ברישא בכסף. וא"ת ומנא לן דשוה כסף ככסף דבעבד עברי ילפי' (לקמן ט"ז ע"א) מרבוייא דישיב גאולתו וכן גבי נזיקין כסף ישיב לבעליו (ב"ק ז' ע"א). וי"ל דמהתם ילפי' בכל דוכתא. ובפדיון הבן (שבועות ד' ע"ב) וההקדש דאיצטריך כלל ופרט וכלל, למעט שטרות ועבדים וקרקעות ולא לרבות כל שגופו ממון. ואצטרי' למכתב בתרוייהו דעבד עברי לא מצי למילף מנזקין דהא כי יקנה עצמו בקרקע לבעי מיטב, ובנזקין אצטריך דלא נימא דכסף בנזקין דווקא כמו שמצינו שהקפיד קרא לענין מיטב. ור' יצחק מדנפיר"א אומ' דבכל מקום ידעינן מסברא דשוה כסף ככסף, ובנזיקין אצטריך כדפי', ובעבד עברי משום דכתיב כסף תרי זמני דממעטינן מיניה בגמ' (לקמן ח' ע"א) תבואה וכלים והוה ממעטינן כל שוה כסף אי לאו ריבויי דישיב, וכן משמע בירושלמי (קדושין פ"א ה"ב) דקאמר בכל אתר אמר (דישיב) [דשוה כסף] ככסף והכא אמר דאינה נקנית בתבואה וכלים ומשני כסף כסף לעכב.
<h2>דף ל:</h2>
[קידושין כ' ע"ב] גיליון. (מיצאה) [עבד ד' ופשו ליה] תרתי. פירש"י דמיירי שלא השביח ולא הכסיף ותימ' למ"ל כסף מקנה ולמ"ל כפי שניו. גי'.
<h2>דף לא.</h2>
[קידושין כ"א ע"א] לא קשיא הא רבנן הא ר' שמעון. תימה מאי קשיא ליה אפי' אתיא כר' שמעון הא מדרשו של ר' שמעון אינו אלא משום דגלי קרא במקדיש אם גאול יגאל אבל אי לאו קרא היה דורש ק"ו דברייתא ובתי ערי חומה הוה יליף גאולתו גאולתו משדה אחוזה שאין לוה וגואל דאי לאו הכי לר' שמעון למה לי אם גאול יגאל דאיהו גופיה דריש ליה לעיל בברייתא. וי"ל דמשמע ליה כל שיטת הברייתא לפי האמת אף בתר דכתיב אם גאול יגאל דאמאי נקט כל שיטה זו שאינה קיימת בתר דכתב אם גאול יגאל והוה מצי למילף ק"ו מעבד עברי שיפה כחו לצאת בשש וביובל ואין לוה וגואל כדבסמוך דקאי אף בתר דכתיב אם גאול יגאל.
